פיתוח קהילתי בקיבוץ – האתגר הבא

"פתרונות שמייצרת החשיבה שלנו, יוצרים בעיות שלא ניתנות לפתרון באותה צורת חשיבה"

כך אמר אלברט איינשטיין כשהסביר את אופי החשיבה המדעית המודרנית ואת הצורך ההולך ומתגבר בשינוי דפוסי חשיבה מעת לעת, כדרך חיים.

הקיבוץ שנולד מחשיבה פורצת דרך של אנשים צעירים בתחילת המאה העשרים, יצר פתרונות מדהימים והגיע לתוצאות יוצאות דופן בתחומים רבים ומגוונים. בסוף המאה העשרים צפו ועלו הבעיות שיצרו פתרונות אלו. בעיות אלו לא ניתן היה לפתור במסגרת עקרונות השיטה הישנה והצורך לתקן את הבעיות החדשות חייב שינוי חשיבה שהביא גם לשינוי הגישה ושיטת הפעולה.

השינוי הגדול שעברו (ועדיין עוברים) מרבית הקיבוצים הוא המעבר ממודל של קיבוץ מסורתי למודל של קיבוץ מתחדש. שינוי אשר תחת הכותרת שינוי אורחות חיים, לווה בהחלטות המשנות תקנון ובעיגון ההסכמות החדשות בהסדרים ובחוזים משפטיים. בעיקר הגדיר השינוי מחדש את זכויות וחובות החברים מול הקיבוץ ופחות עסק בעיצוב מחדש של אופי הקהילה הרצוי לחבריה.

אובדן הקיבוץ הישן לא ביטל את הרצון ליחד קהילתי ולאיכות חיים 'כפרית' ולאור השינוי, הפך הקיבוץ לרלוונטי ואטרקטיבי מחדש לאנשים צעירים ומרבית הקיבוצים חווים תהליכי צמיחה וקליטה מואצים. תהליכי צמיחה אלו נשענים על תשתיות כלכליות, משפטיות ותכנוניות מורכבות שהטיפול בהן היה חדש למרבית הנהלות הקיבוצים והעיסוק בהן שאב את משאבי הזמן, הכסף ותשומת הלב הניהולית והארגונית של מרבית ההנהלות במרבית הקיבוצים בשנים האחרונות.

פחות מזה במונחים של זמן, כסף, משאבים ובעיקר תשומת לב ניהולית, הוקדשו בתקופה זו לעיצוב ופיתוח פניה המתחדשים של הקהילה. קהילה שבה החברים הוותיקים נדרשים לשנות ולעצב מחדש את תפיסת העולם עליה גדלו וחונכו ונקלטים חדשים רבים (בנים ואחרים) מגיעים עם מגוון ציפיות שונות מהחיים החדשים בקיבוץ המתחדש. חלום הקיבוץ שפעם היה אחיד ומשותף לכולם, הפך להיות אוסף חלומות מגוונים (לא תמיד ברורים ובהירים), חלומות במקרים רבים אינם מתחברים והם גם סותרים ומתנגשים.

חשוב לזכור, מרבית הבנים מבין הנקלטים החדשים, לא ראו עצמם חוזרים לקיבוץ אותו הם עזבו. הם חזרו כי הקיבוץ התחדש והציע להם משהו אחר. "המשהו האחר" הזה, מעבר להחלטות המבניות היבשות והכתוב בחוזים הוא האתגר הבא והוא שיעצב את אורחות החיים האמיתיות בקהילות המתחדשות. הצורך לדבר ולגבש הבנות והסכמות חדשות על זהות הקהילה המתחדשת ודרכי פעולתה הופך להיות יותר ויותר חיוני ואף הכרחי.

חיי קהילה במהותם מפגישים שכנים בעשרות צמתים וגבולות שבין היחיד לביחד ובין הפרטי לציבורי. איכות חיי הקהילה אינה נקבעת בחוזים משפטיים, אלא בהסכמות והבנות ובשיח קהילתי שוטף על נורמות וערכים משותפים. בקיבוץ המקיים לצד השותפות הקהילתית גם שותפות עסקית וכלכלית המורכבות אף גדולה יותר, וכך גם האתגר.

במציאות בה אנו נמצאים, גובר ועולה הצורך בדיון קהילתי רחב ועמוק על הזהות הקהילתית החדשה, על הנורמות והערכים הנגזרים ממנה ומה הוא בעצם המכנה המשותף החדש המחבר קהילה חדשה ישנה זו , שהשונות והגיוון שבה גדלו והתרחבו מאוד בשנים האחרונות.

הצורך בעיצוב מחדש של הקהילה מעמיד במבחן את המערכת הניהולית ומחייב אותה להיות שם כדי להוביל את הדיון. יותר מאשר יכולות ניהול נדרשות היום בקהילה יכולות של מנהיגות.

קהילה יכולה לבנות את זהותה על בסיס תמונת עתיד מיטבי, חיובי, שהיא משותפת ואופטימית לכלל במקום שהמציאות הבלתי מנוהלת תעצב זהות זו על בסיס חוויות ומשקעי עבר של מריבות וסכסוכים. בהעדר מנהיגות מובילה סכנה זו הופכת להיות יותר ויותר מוחשית.

קהילה שבה ישכילו מנהיגים פורמליים וא-פורמליים ליזום מהלך קהילתי, אוטנטי המברר, מבהיר ומגדיר בשיתוף הציבור, הבנות והסכמות ערכיות ומשרטט מכנה משותף חדש, עדכני ורלוונטי, תשפר משמעותית את איכות חיי חבריה ותעלה משמעותית את ערכה (לדבר אגב, גם משמעויות כלכליות דרמטיות). קהילה שלא ימצאו בה כוחות אלו וחבריה יחמיצו את מימוש הפוטנציאל הגלום בה לחיים טובים ומשמעותיים יותר עלולה להפוך ל"כפר שינה" חסר תוכן וחסר משמעות.

המשענות הישנות אשר מילאו את חיי הקיבוץ הישן משמעות ויצרו את הדבק החברתי והמכנה המשותף כמו אידיאולוגיות משימתיות, רקע מפלגתי ופוליטי משותף ומנהיגות ארצית תנועתית, כל אלו כבר אינן רלוונטיות עוד.

אתגר הפיתוח הקהילתי בקיבוץ, יצירת הדבק האנושי, הבינאישי והחברתי הייחודי לה, הופכת להיות המשימה האישית והפרטית של כל קהילה וקהילה בדיאלוג פנימי בין חבריה. זהו תהליך שעוסק פחות באיך? ומתמקד יותר בלמה? ובבשביל מה?, זהו תהליך שאמור להוות השראה ולצקת תכנים ורוח חדשה לקהילות בקיבוצים.

אחרי עידן המשברים, ההסדרים ותהליכי הצמיחה המואצים, פיתוח ועיצוב הקהילה הקיבוצית הינו האתגר הבא שלפתחנו ולשם נכון שיכוונו בעת הזו חברי הקהילה הקיבוצית ומנהיגיה.